כבר שנה שלא כתבתי, ורציתי אולי שתתנו לי עצות או סיפורים מהחיים שלכם שיוכלו לעזור לי.בנובמבר חבר שלי מתגייס לגבעתי ככה שאין לי הרבה זמן איתו עד הגיוס.. אנחנו כבר שלוש שנים ביחד.. פעם הייתי נהנת מכל שיחה, חיבוק נשיקה..היום אני פשוט לא נרדמת בלילות, אחרי כל שיחה בפלאפון בוכה או אחרי כל פעם שהוא הולך הביתה אני בוכה... אני פשוט מרגישה שהכל עובר לי מהר ואני מלחץ מזה שאני בקושי אראה אותו או שבעוד שנה תהיה עוד מלחמה עם עזה ויקרה לו משהו חס וחלילה.. אני כל היום בוכה ולא ישנה ואני רותב שהמצב רוח שלי משפיע עליו ואני לא רוצה שהוא יתגייס בהרגשה חרא.. הוא תמיד מעודד אותי שלא משנה מה הוא תמיד יהיה איתי ושנתחתן ושהוא לא יכול בלעדיי.. אבל אני כל כך עצבנית שהןא לא חשב עליי כשהוא בחר בקרבי. אני ממש לחוצה, בדיכאון ומתוסכלת מכל העניין.. אני יודעת שזאת תגובה מוקצנת ואני באמת רוצה לשנות את זה.. אשמח לטיפים :-)
חשוב לגמרי שתשמרי על הכוחות שלך, תעשי עיסוק שממלא את זמנך וגורם לך שמחה, ממש תתחייבי לעשות זאת למען שניכם. וטוב להתפלל וגם מותר לבקש עזרה. זה ממש בסדר.
;){kind=link}